טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
אל הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (Cognitive-Behavioral Therapy - CBT ) הגעתי אחרי שנים לא מעטות כפסיכולוג קליני, מתוך סקרנות ומתוך חיפוש אחרי דרכים נוספות לסייע למטופלים שלי. זו גישה טיפולית וותיקה ומבוססת מחקר, המתמקדת בהבנה ובשינוי של מחשבות, התנהגויות ורגשות, שתורמים למצוקות ולקשיים. היא שואפת לפתור בעיות ולהשיג מטרות, תוך מציאת כלים מעשיים לאתגרים יומיומיים. בהשוואה לגישות טיפוליות אחרות, מערכת היחסים בין המטפל למטופל מדגישה מרכיבים של שקיפות (למשל, המטפל נוטה יותר להסביר את האופן שבו הוא מבין את סבלו של המטופל ואת האופנים שבהם ניתן להפחית אותו) ושיתופיות (למשל, המטופל והמטפל חוקרים ביחד את מרכיבי החוויה של המטופל).
הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מדגיש לקיחת אחריות אישית ופעולות יזומות, ולכן המוטיבציה נחשבת למרכיב מכריע בהצלחת הטיפול. הגישה מכירה בכך שקשה להשתנות, והיא מציעה דרכים ישירות כדי להתייחס להתנגדות או לחוסר רצון בשנוי. כדי לעודד מוטיבציה, המטופל והמטפל עשויים להגדיר מטרות ברורות ובנות-השגה, למדוד הצלחות קטנות ולשאוף לשיפור הדרגתי, מה שמחזק את תחושת ההצלחה של המטופל ומגביר את המוטיבציה שלו.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי נסוב סביב משולש, שקודקודיו הם מחשבות, רגשות והתנהגויות. בפסקאות הבאות אתאר בקצרה את המקום של כל אחד מהם בטיפול.
ערוץ זה מתייחס לכלל המרכיבים הקוגניטיביים (ההכרתיים) של המטופל, אשר כוללים מחשבה, תפיסה, פרשנות, ניתוח, השוואה, הסקת מסקנות ועוד. בטיפול אנו מתמקדים בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה שליליים ולא מועילים. אנו מזהים את המחשבות האוטומטיות, שגורמות למצוקה רגשית ולהתנהגות בעייתית. לאחר הזיהוי, המטופל לומד לבדוק את המחשבות הללו ולאתר עיוותי חשיבה (כמו חשיבה בשחור-לבן, הכללת-יתר או חשיבה קטסטרופלית). בהמשך, מתבצעים בדיקה ואתגור של מחשבות אלה: המטפל עוזר למטופל להחליף אותן במחשבות מציאותיות ומאוזנות יותר.
קחו לדוגמה נערה אשר ניגשת לבחינה בבית-הספר עם המחשבה: "אם לא אקבל ציון מעל 90, לעולם לא אגיע לאוניברסיטה!". תפיסה זו, הרואה בציון שמתחת ל-90 אות לסכנה ממשית, עשויה לעורר בקלות את הפעלתה של מערכת הלחץ, אשר השפעותיה המוגזמות על הגוף בוודאי שלא יתרמו לביצוע מיטבי בבחינה. מטפל קוגניטיבי -התנהגותי יזמין את הנערה להחליף את סימן הקריאה שבסוף המחשבה השלילית – בסימן שאלה. ביחד הם ימנו טיעונים התומכים באותה מחשבה וטיעונים שאינם תומכים בה, ולבסוף ינסחו ביחד מחשבה אלטרנטיבית. זה יכול להיות משהו כמו "ציון נמוך בבחינה עלול להאריך את הדרך שלי לאוניברסיטה", או "בדרך-כלל הציונים שלי במקצוע הזה טובים, אז רוב הסיכויים הם שגם הפעם אצליח". לבסוף נבדוק האם מחשבה זו מפחיתה את מידת הלחץ שהנערה חווה. נציע לה לאתר מחשבות דומות וליישם בחיי היומיום את הכלים שלמדה בטיפול.
הערוץ החשיבתי
חשיפה התנהגותית היא מרכיב נוסף בטיפול, שבו המטופל מתנסה בהדרגה במצבים שמעוררים אצלו פחד או הימנעות. החשיפה מבוצעת בצורה מבוקרת, מתוכננת ומדורגת, כדי לעזור למטופל להתגבר על הפחדים שלו ולהפחית את התגובתיות הרגשית כלפי אותם מצבים. קחו לדוגמה ילד שפוחד מכלבים, ואשר מעוניין להפחית פחד זה. אחרי השלבים הראשונים בטיפול, הכוללים יצירת קשר של בטחון ואמון, וכן הסכמה הדדית ביחס למטרות, ניתן יהיה לגשת לבניית מדרג של חשיפות התנהגותיות: תחילה רק נדבר על כלבים, אחר-כך נראה ביחד תמונות ואז סרטונים, ובהמשך נעבור להתנסויות לפי מידת האיום שהילד מייחס לכל אחת מהן, כמו למשל לשהות באותו החדר יחד עם כלב קשור לרצועה (קופי, הכלב שלי, ישמח לשתף פעולה!), ללטף את הכלב ולבסוף לצאת איתו לטיול בשכונה. בכל אחד משלבי החשיפה נלמד לשים לב לסימני החרדה ולווסת אותם. באופן דומה, נוכל לתכנן חשיפה התנהגותית לטיפול בפחד ממעליות או ממחטים, או מפני דיבור לפני קהל, ועוד.
הערוץ ההתנהגותי משחק תפקיד מרכזי גם בהתמודדות עם מצב רוח ירוד ודכאון: באמצעות העקרון החשוב של הפעלה התנהגותית, המטופל יתחיל לבצע פעילויות שמטרתן לשפר את מצב הרוח ולהקנות תחושה של אקטיביות ושליטה.
הערוץ ההתנהגותי
ביחד עם השינוי החשיבתי וההתנהגותי, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי העכשווי מייחד מקום גם לערוץ הרגשי והחוויתי, הכולל תשומת לב לנעשה בגוף. מה קורה בגוף כאשר בראשי נמצאת המחשבה "אף אחד בעולם לא אוהב אותי", או כאשר אני נכנס לאולם שבו מתקיימת מסיבה? מה קורה לנשימה, לבטן, לכפות הידיים? האם חם לי או קר, האם אני מזיע, האם הרגליים רק רוצות לקחת אותי משם? כל אלה תחושות חשובות אשר עשויות ללמד אותנו על המצב, על האופן שבו אנחנו מפרשים אותו, ועל הצרכים שלנו באותו הרגע.
בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי נלמד טכניקות להרגעה עצמית. נכיר דרכים לווסת את עצמנו באמצעות נשימה מיטיבה ומרגיעה (רמז: מה שחשוב הוא להוציא את האוויר בנשיפה איטית וארוכה). נלמד להרפות את השרירים באופן שיטתי בחלקים השונים של הגוף, וכן ניפרד ממתח עודף. נוכל לקחת את עצמנו בדימיון אל מקומות בטוחים ומיטיבים, ולאט לאט נראה שגם במצבים פנימיים או סביבתיים מכאיבים או סוערים, נוכל להפנות את הקשב באופן בלתי-שיפוטי אל הקיום שלנו, המתמשך מרגע לרגע, ומהווה עוגן שאליו אפשר לחזור.
הערוץ הרגשי-חווייתי