סכמה-תרפיה
סכמה-תרפיה היא גישה טיפולית עכשווית, הכוללת הבנה פסיכולוגית מעמיקה, חמלה כלפי תחומי הקושי, וכלים מחשבתיים, חווייתיים ומעשיים להשגת שינוי. מחקר אקדמי נרחב הוכיח לא רק את התוקף המדעי של המושגים הכלולים בשיטה, אלא גם את יעילותה הטיפולית.
הסכמה-תרפיה התחילה להתפתח בשנות התשעים של המאה שעברה על-ידי ג'פרי יאנג, פסיכולוג אמריקאי, שהבחין בכך שהגישה הקוגניטיבית לא תמיד יעילה עבור אנשים המתמודדים עם קשיים מתמשכים. יאנג וממשיכיו הציעו שיש צורך להתבונן עמוק יותר, כלומר לא רק על מחשבות ותפיסות אלא על מבנים פנימיים בסיסיים וקבועים הקיימים בנפש, והציעו את מושג הסכמה. משם הגישה צמחה והתרחבה, והיום היא משמשת ביעילות כדי לעזור לאנשים עם סוגים שונים ועם רמות שונות של קושי.
סכמה היא דפוס שלילי, יציב וארוך-טווח, הנוצר במהלך הילדות או ההתבגרות וממשיך להתפתח לאורך חייו של האדם. אנו רואים וחווים את העולם דרך הסכמות שלנו. אלה אמונות ורגשות חשובים לגבי עצמנו ולגבי העולם, שאנו נוטים לקבל ללא עוררין. הם מנציחים את עצמם, והם עמידים בפני שינויים. למשל, ילדים שמפתחים סכמה שלפיה הם חסרי כישורים – רק לעיתים רחוקות מאתגרים את האמונה הזו, אפילו כמבוגרים. הם חוזרים וחווים את עצמם כך, באופן שמשפיע על התחושות, ההתנהגויות והיחסים שלהם – גם כאשר ישנן דרכים אחרות לפרש את המצב, להרגיש ולפעול.
סכמות נוצרות כאשר צרכים בסיסיים אינם נענים במידה די טובה, בשנות הילדות וההתבגרות. מדובר בצרכים כמו קשרים יציבים, תחושה של נפרדות ומסוגלות, או גבולות בטוחים. כך, למשל, ילד שלא קיבל די תמיכה רגשית, טיפוח ואמפתיה – עלול לחוש ריקנות עמוקה, ולהאמין שהצרכים שלו באהבה, חיבה, אכפתיות וחיבור רגשי לעולם לא ייענו. במונחי הסכמה-תרפיה, נאמר שאצל ילד זה נוצרה סכמה של חסך רגשי.
בעוד שהסכמות נוצרות בילדות, הרי שההשפעות שלהן עשויות לקבל את הביטוי החריף ביותר שלהן בבגרות. כך, למשל, אותו ילד שלא קיבל התייחסות רגשית מתאימה בילדות – עשוי למצוא את עצמו כמבוגר עם כמיהה מתמדת לחיבור רגשי ואישור מאחרים. הוא עלול להיות יותר מדי תלוי באנשים אחרים, ולצפות מהם למלא את הצרכים הרגשיים שלו. לאדם כזה יהיה קשה לסמוך על אחרים והוא יהיה מודאג מהאפשרות של דחייה או נטישה. כיוון שאותו אדם למד שהצרכים הרגשיים שלו אינם חשובים כמו של אחרים, הוא ייטה לתת עדיפות לרגשות שלהם ויזניח את הצרכים והרצונות שלו עצמו. אנשים עם סכמה כזו עשויים לדכא את רגשותיהם ולבטל את הכאב שלהם, באופן שעלול להוביל אותם לרגשות של עצב, בדידות ומרמור.
המחקר זיהה שקיימות 18 סכמות מוקדמות מאלאדפטיביות (כלומר, סכמות שליליות, שפוגעות בהסתגלות הפסיכולוגית התקינה). לרוב האנשים הפונים לטיפול יש שתיים או שלוש מהן. לא אמנה כאן את כולן, אלא רק אחדות מהן, לשם הדגמה:
סכמת פגימות ובושה: מעוררת אצל האדם תחושה שהוא פגום, לקוי, נחות או חסר ערך ולא יזכה לאהבה מאחרים. הסכמה מלווה בדרך-כלל בתחושת בושה ביחס לפגמים שהאדם מייחס לעצמו. היא מופיעה ביחד עם רגישות יתר לביקורת, לדחייה או להאשמה, ועם הרגשה של חוסר בטחון בנוכחות אנשים אחרים.
סכמת סטנדרטים בלחי-מתפרשים: הכוונה לאמונה שכל מה שאתה עושה הוא לא מספיק טוב, ושאתה חייב תמיד להתאמץ יותר. יש תחושה מתמדת של חוסר שביעות רצון, וצורך לעמוד בדרישות פנימיות גבוהות, וכך להימנע מביקורת פנימית.
סכמת חיפוש אחר אישור והכרה: דגש מוגזם על קבלת אישור, הכרה או תשומת לב מאחרים, או ניסיון מוגזם להשתלב על חשבון פיתוח תחושת עצמי אמיתית ובטוחה. לעיתים יש דגש יתר על סטטוס, הופעה, קבלה חברתית, כסף או הישגים כאמצעים לרכוש אישור או תשומת לב.
למרות שהסכמות שלנו מלוות אותנו במשך שנים רבות, הן לא תמיד נמצאות במודעות שלנו, אלא נוטות לפעול בדרכים מעודנות, מחוץ לשליטה המודעת. כאשר סכמה מופעלת על-ידי אירועי החיים, הן נוטות להשתלט על המחשבות ועל הרגשות שלנו. ברגעים כאלה אנשים נוטים לחוות רגשות ומחשבות שליליים, שמפריעים להסתגלות, לתפקוד ולהרגשה.
כדי להבין איך סכמות פועלות, יש להבחין בין שלושה סגנונות התמודדות שבהם האדם מגיב אליהן: כניעה, הימנעות ופיצוי יתר. באמצעות שלושת הסגנונות הללו הסכמות מפעילות את השפעתן על ההתנהגות שלנו, ופועלות כדי לחזק ולהנציח את עצמן.
במונח כניעה לסכמה הכוונה למצב שבו אנשים מקבלים את הסכימה כאמת ואז פועלים בדרכים המאששות אותה. למשל, בחור עם סכמת נטישה וחוסר יציבות בקשרים עשוי לבחור בנות זוג שאינן מסוגלות להתחייב למערכות יחסים ארוכות טווח. הימנעות מסכמה מתייחסת לדרכים שבהן אנשים נמנעים מהפעלת סכמות. הימנעות קוגניטיבית מתייחסת למאמצים שאנשים עושים כדי לא לחשוב על אירועים מכאיבים או על היבטים מטרידים באישיותם. הימנעות רגשית מתייחסת לניסיונות לחסום או להקהות רגש מכאיב, למשל באמצעות הפניית כל תשומת הלב מהרגש והלאה, או באמצעות חומרים כמו אלכוהול או סמים. הסוג השלישי של הימנעות הוא הימנעות התנהגותית. לעתים קרובות אנשים פועלים כדי להימנע ממצבים המעוררים סכמות, ובכך להימנע מכאב פסיכולוגי. למשל, אישה עם סכמת כישלון עשויה להימנע מלקחת עבודה חדשה ובכך להימנע מכל כאב, כגון חרדה קשה, שעלולה להיווצר על-ידי הסכמה. סגנון ההתמודדות השלישי המופעל כנגד הסכמות הוא פיצוי יתר: האדם מתנהג באופן שנראה הפוך מהסכמה, במטרה להימנע מהפעלת הסכימה. על פני השטח, זה עשוי להיראות כהתנהגות בריאה, אבל כמו כל דבר מוגזם, בסופו שח דבר זה לא עובד. למשל, בחור צעיר עם סכמת פגימות ובושה עשוי להציג את עצמו כמושלם וביקורתי, אבל סביר להניח שהתנהגות זו תוביל אחרים לבקר אותו בחזרה, ובכך לאשר את אמונתו שהוא אכן פגום.
אחד החידושים החשובים ביותר של גישת הסכמה-תרפיה הוא מושג מצב-העצמי, או ה-mode שבו האדם נתון באותו הרגע (בישראל השתרש בקרב מטפלי הסכמה-תרפיה השימוש במילה "מוד", וכך אעשה גם אני). הכוונה למערך של סכמות שפעילות באדם ברגע כלשהו, או בהגדרה פשוטה יותר: צורת חשיבה וחוויה בזמן כלשהו.
אפשר לראות את המודים השונים כחלקים פנימיים הפועלים בנו. לכולנו יש חלקים שונים של עצמנו ואנחנו נכנסים אליהם ויוצאים מהם כל הזמן. למשל, אם חבר מספר שהוא עצבני כי הבוס שלו היה במצב של חיה משתוללת, או אם חברה אומרת "כל היום הייתי כזאת ילדה מסכנה", אנחנו יכולים להבין למה הם מתכוונים. בסכמה-תרפיה אנחנו מבחינים בין סוגים שונים של מודים: מודים ילדיים (כמו מוד הילד הפגיע או מוד הילד השמח), מודים מופנמים (כמו מוד ההורה הביקורתי-מעניש או מוד ההורה המזניח), מודים של התמודדות (כמו מוד המגן המנתק או המוד הפרפקציוניסטי), ומוד הבוגר הבריא, שתפקידו לדאוג לסיפוק הצרכים תוך התבססות על כוחות והתחשבות בדרישות המציאות.
אז מה היא בעצם סכמה?
איך נוצרת סכמה?
אילו סכמות קיימות?
איך הסכמות שלנו פועלות?
ועוד מושג חשוב בסכמה-תרפיה: מצב-עצמי, או מוד (mode)
ובכן... עכשיו הגענו לחדשות הטובות: אנחנו יכולים לזהות ולהכיר את הסכמות השליליות שלנו, להבין את המקורות שלהן, והכי חשוב – אנחנו יכולים ללמוד איך לא לתת להן לשלוט בנו. לאחר שאיתרנו את הסכמות החשובות, באמצעות שיחה ולעיתים גם בעזרת שאלונים, במפגש הטיפולי אנחנו מפעילים מגוון של טכניקות חשיבתיות ורגשיות שמטרתן לבדוק את הסכמות, לערער ולשנות אותן. תוך התבססות על הכוחות העכשוויים, אנחנו מוצאים דרכי התמודדות מתאימות יותר, ויוצאים להתנסויות חדשות, הנמצאות מעבר לגבולות המצומצמים שהוכתבו על-ידי דרכי ההתמודדות המורגלות שלנו.
בדומה לכך, בטיפול בגישת סכמה-תרפיה אנחנו מפתחים מודעות למודים השונים הפועלים בנו ומפעילים אותנו. לעיתים המעברים בין חלקי העצמי השונים כל-כך אוטומטיים וכל-כך מהירים, עד שאיננו מצליחים להשיג מידה טובה של שליטה במהלכים. בטיפול אנו מזהים, מקבלים ומתעניינים במודים השונים ושואפים להגיע לאיזון מחודש ביניהם, באופן שיקדם הרגשה ותפקוד טובים יותר.
כך, למשל, חלק מאיתנו כל-כך רגילים להגיב למשימות ולאתגרים בביקורת עצמית חריפה ומשתקת – עד שאיננו עוצרים כדי לבדוק את הקול הביקורתי ולאתגר אותו. תארו לעצמכם כמה משחרר זה יכול להיות, כאשר לומדים לשים לב להתעוררותו של אותו חלק ביקורתי ודורשני, ואז לומדים להתבונן בו, להתרחק ממנו ולהנמיך את עוצמתו המשתלטת . ועוד דוגמה: לעיתים אנחנו כל-כך לא רוצים להרגיש כאב, פחד או געגוע – עד שאנחנו ממהרים להתנתק מהחוויה, ולא מאפשרים לעצמנו לשים לב לצרכים שלנו, המסתתרים מאחורי אותם רגשות לא נעימים. בטיפול, אותו חלק כואב, שהוא חלק ילדי רגיש ופגיע – מקבל את מקומו, באווירה תומכת ומגדלת, ובאופן שמאפשר חוויה מתקנת ומחזקת. כך פוחת הצורך להתמודד באמצעות ניתוק, ומתאפשרת התנהגות מאוזנת, שלוקחת בחשבון את הצרכים הבסיסיים.
אז מה עושים בנוגע לכל הסכמות והמודים האלה?!